סיסטיק פיברוזיס (CF) היא מחלה תורשתית הגורמת לייצור ריר צמיג וסמיך מהרגיל במערכות גוף שונות. הצטברות הריר עלולה לחסום צינורות ולפגוע בתפקוד איברים חיוניים כמו ריאות, לבלב, כבד, מעיים וסינוסים. בין הסיבוכים האפשריים נמצאים זיהומים חוזרים בדרכי הנשימה, קשיים בעיכול ובספיגת מזון הגורמים לתת-תזונה, סיכון מוגבר לסוכרת, דלדול עצם ופגיעה בפוריות. אצל גברים, אחד הביטויים השכיחים הוא היעדר מולד של צינורות הזרע (CBAVD) בשני צידי האשך – מצב המוביל לאי-פוריות ב-98% מהחולים. בנוסף, כ-45% מהגברים עם CF סובלים מייצור לקוי של הטסטוסטרון (היפוגונדיזם), הורמון חיוני להתפתחות מינית ולתפקוד הגברי.
השפעה על רמות הטסטוסטרון
היפוגונדיזם מתרחש כאשר האשכים אינם מייצרים די טסטוסטרון. מצב זה יכול להתפתח בשלבי חיים שונים: בעוברות, בגיל ההתבגרות או בבגרות. כשהמחסור מתגלה בבגרות, הוא עשוי להתבטא בירידה בחשק המיני, עייפות כרונית, דיכאון, קשיים בשמירה על זקפה ואובדן מסת שריר ועצם. טיפול באמצעות תחליפי טסטוסטרון (TRT) עשוי להקל על הסימפטומים, אך הוא מדכא את ייצור הזרע ועלול לפגוע בסיכויי הפוריות. לדוגמה, גבר המטופל ב-TRT ללא הקפאת זרע מראש עלול להתקשות להביא ילדים בעתיד. לפיכך, ההחלטה על תחילת טיפול כזה מחייבת היוועצות עם אורולוג המכיר את מורכבות המצב.
השפעה על פוריות ועל דרכי טיפול
אי-הפוריות הגברית ב-CF נובעת בעיקר מחסימה מכנית בצינורות המובילים זרע – תופעה הקשורה למוטציה בגן CFTR הגורמת להתפתחות לקויה של צינורות הזרע. למרות זאת, קיימות דרכים להתגבר על האתגר: באמצעות ניתוחים קצרים כמו TESE (חילוץ זרע ישירות מהאשך) או MESA (איסוף זרע מצינורות האפידידימיס), ניתן לאתר זרע жизнеспособי ולהשתמשו בהפריה מלאכותית (IVF) עם הזרקת זרע לביצית (ICSI). חשוב לציין כי לפני כל טיפול הורמונלי, מומלץ לשקול הקפאת זרע. בנוסף, יש לבצע בדיקה גנטית לבני הזוג, שכן אם שניהם נשאים של הגן הפגוע, עולה הסיכון להעברת המחלה לצאצאים.
מַסְקָנָה
גברים עם CF מתמודדים עם אתגרים מורכבים בפוריות ובבריאות ההורמונלית, אך קידום הרפואה מציע פתרונות מעשיים. שילוב בין טכניקות ניתוחיות מתקדמות להפריה חוץ-גופית מאפשר לרבים מהם להפוך להורים. במקביל, טיפול תומך בטסטוסטרון יכול לשפר את איכות החיים – אך רק לאחר תכנון קפדני של מסלול הפוריות. פניה לייעוץ אצל אורולוג רלוונטי ומומחה לפוריות גברית תורמת להתאמת טיפול אישי ויעיל. ההבנה כי קיימות דרכים להתמודדות עם המחלה עשויה להקל על החולים ועל משפחותיהם בתהליך קבלת ההחלטות הרפואיות.