ויטיאנה עמדה מול דירות דיסקרטיות, מחלק עלונים מימין ומשמאל

היום היה היום האחרון של התערוכה, והשעות הנותרות נמשכו זמן רב באופן בלתי נסבל. ויטיאנה הביטה מדי פעם בשעון הגדול מעל הכניסה לביתן.
דמותה הרזה משכה את תשומת ליבם של המבקרים, חייכו אליה בברכה, חלק מהצעירים, מהסוג הנחמד יותר, ניסו לפעמים לדבר איתה, אבל ויטיאנה ענתה לכולם בחיוך תורן זהה או הושיטה עלון נוסף.
מאיפשהו בצד צץ פתאום ליאוניד.

תראה, יש לך משימה מפלגתית! – הוא הביט במהירות סביב הצדדים, קירב אליה את פניו השמנוניות והמבריקות מזיעה. העיניים מאחורי המשקפיים העכורים של המשקפיים הבזיקו במהירות.

כאן יבוא גבר יפני אחד: שמו של מוראו קויצ ‘י: אתה פשוט תקרא לו קויצ’ י-סאן, בסדר? – הוא נשם את נשימתו, שוב הפנה את ראשו לצדדים והמשיך: “אנחנו רוצים לחתום איתו על חוזה לאספקת אצווה של צגים ללא תשלום מראש דירות דיסקרטיות. את צריכה לעזור לנו. אתה תלך איתו למסעדה, ואז הוא יזמין אותך למלון.”

למלון? – ויטיאנה עיגלה את עיניה הכחולות הענקיות כבר.

ובכן, כן, למלון, – ליאונידוב התלהב בשקיקה. הצ ‘ יף הורה לתת לך כסף מראש.
ויטיאנה הרגישה אותו דוחף את השטרות המגולגלים בצינור לכף ידה.
“שום דבר, אלף דולר! רק חמישים שילמו במהלך שלושת ימי העבודה בתערוכה: “ויטיאנה הרגישה שהיא מסוחררת. אבל היא הוחזרה מיד למציאות על ידי ליאוניד המחוספס, ומשכה את ידה כדי להכריח את עצמה להקשיב.

הצ ‘ יף אמר שלא תסרב לו כלום, בסדר? אם תחתום על החוזה, תקבל עוד שני חלקים וקידום, לא-תפוטר מיד!
איך אני אדבר איתו? – הילדה דיברה כמעט בתלונה, קפצה בעצבנות באגרוף את ההתקדמות שלה.
“שום דבר, הוא מדבר רוסית,” הרגיע אותה לאונידוב ושוב הוסיף באיום: “לא לסרב לשום דבר דירות דיסקרטיות!”.
הוא צלל מאחורי הדוכן שלהם, מיד קפץ חזרה מהצד השני וסינן לעברה, ” כולם, כבר באים! חייכו כשמכירים לכם!”
המעבר בין הדוכנים, שהיה מלא במבקרים דוחפים לפני דקה, איכשהו פינה את עצמו במהירות, וויטיאנה ראתה קבוצה קטנה של אנשים בחליפות שחורות קפדניות. קצת קדימה צעד הצ ‘יף, מנכ” ל החברה שלהם קונסטנטינוב אלכסיי פבלוביץ’. עכשיו על פניו קפא חיוך מוזר ומרתק, שהדהים את ויטיאנה, שהתרגלה לראות את המנהל יהיר, שתלטני, מתעקם את שפתיו בבוז, אבל לא מתכופף ללא הרף ולא מתנשא.
מושא תשומת ליבו המכובדת היה גבר נמוך מהסוג המזרחי בעליל עם משקפיים מרובעים גדולים עם מסגרת זהב מבריקה מסנוורת. זה היה אותו אדם יפני שוויטיאן היה צריך לחזר אחריו כל הערב.

היא הגיעה לעבודה לאחרונה, לפני פחות מחודש, אבל כבר בראיון שהצ ‘ יף החליט לערוך באופן אישי, היא גילתה שהיא תצטרך לבצע סידורים רגישים

המשרד שלנו מתפתח במהירות, גדל, – אמר אלכסיי פבלוביץ’, הקיף את עיניו סביב החזה המלא שלה, המותניים גמישים, רגליים ארוכות. “אנחנו צריכים בנות יפות כמוך:”. לאחר הפסקה קצרה, הוא משך את הסיגריה מספר פעמים והמשיך: “לפעמים יש מצבים שרק ילדה יפה, בעלת חינוך טוב, תחושת טקט, ומקשיבה ללא עוררין לבוס, יכולה לפתור.”עוד כמה נשיפות מהורהרות. “אנחנו נותנים פיצוי גבוה למדי עבור משימות אחראיות במיוחד.”אצבעות שעירות, כולן בטבעות זהב עבות וקעקועים ירקרקים, שקעו בקפידה בדל סיגריות במאפרת שיש. “תתחיל לעבוד בקבלה, ותוך שבועיים יש לנו תערוכה בקראסניה פרסנה.”
השיחה הסתיימה.
ויטיאנה כבר חשדה שהיא תצטרך לעשות משהו כזה. היא הגיעה למוסקבה מעיירה פרובינציאלית ענייה, ומתחילה היא הייתה מתוכנתת באופן פנימי לכל עבודה, לא כולל “אינטימה”. השיחה עם הבמאי הרגיזה אותה מעט, ואישרה את החששות הגרועים ביותר, אך מצד שני, היא חשה הקלה מכך שעתידה קיבל קווי מתאר ברורים יחסית.
קבוצת מנהלים בכירים, עם גבר יפני במרכז, כבר התקרבה לדוכן כמעט קרוב, כשוויטיאנה שוב הרגישה שהיא נמשכת בשרוול על ידי דירות דיסקרטיות. מגעיל, צהוב כמו גבינה, פניו של ליאונידוב התנשאו איפשהו מלמטה, בגובה החגורה שלה. כשהוא מסתתר מאחורי דלפק הדוכן, הוא הושיט לה תיקיית רוכסן דקה. “חוזה!”הוא נשם ונפל.

קוניטיבה! אוו! – מיד נשמע קולו של גבר יפני מעל אוזנה.
ויטיאנה חייכה בנימוס, ביצעה משהו כמו קניקסן מביך: “שלום, קויטי-סאן!”.

אהה! – צעק יפני נלהב. – אתה דופק אותי!
קבוצת המנהלים הבכירים חלדה כצוות, ומציגה כיף בלתי נסבל. אלכסיי פבלוביץ ‘ ניסה יותר מכל, צועק מצחוק, כמו חזיר.
ויטיאנה הסמיקה בצפיפות, משכה את עיניה, מעבירה בעצבנות מזרוע אחת לתיקיית חוזה אחרת.
הגברים נרגעו.
זו העובדת הכי טובה שלנו, ויטיאנה! – בגאווה, כפי שחשבה, הודיע אלכסיי פבלוביץ’.

יפה מאוד! – היפני הקטן הושיט לה את ידו, טלטל במרץ את כף ידה הקרה בידו היבשה והחמה.
ויטיאנה בקיאה מאוד במטבח היפני, אז אנחנו רוצים, קויצ ‘י-סאן, שהיא תחזיק לך חברה במסעדה החדשה” פוג ‘יאמה”, אמר השף שלה בכבוד, תוך שהוא עושה בשקט כמה סימנים לא ברורים בצד. – ועכשיו, אנחנו הולכים להראות לך את הדוכן שלנו במהירות, כי המכונית כבר מחכה בכניסה.
היפני התנודד במרץ בדירות דיסקרטיות, שוב, בתדהמה ילדותית, הביט סביב הקימורים החלקים של גופה של ויטיאנה והלך לבדוק את התערוכות.
אלכסיי פבלוביץ ‘ ניגש אליה במהירות.

תחליפי בגדים וצאי לכניסה השלישית. יש שם “מרצדס” כסופה, שמו של הנהג הוא מישה. תגיד לי את זה ממני, ואז תיכנס למכונית ותחכה!
הוא הביט ברוע הצידה ונבח: “כמה פעמים אתה חוזר, צא החוצה, אל תסתובב כאן!”
המשפט האחרון היה מופנה לליאונידוב. הוא דחף את ראשו לכתפיו וברח במעמקי הביתן.
ויטיאנה לבשה את מעיל הפרווה שלה ויצאה החוצה.
היא ראתה את המכונית מיד, אבל לא התקרבה אליה, עצרה ליד היציאה והוציאה סיגריות מהארנק. למרות שהיו מקרים בחייה שבהם היא נאלצה לשכב עם גברים לא אהובים פשוט כי זה היה הכרחי, היא חשה פתאום התכווצות לא נעימה בבטן התחתונה. “כמו זונה, בשביל הכסף !”היא שרפה את המחשבה שלה.
ויטיאנה זרקה בפתאומיות את בדלתה והלכה למכונית.