חוסר חשק מיני בגברים

גבר אחד התחיל להרגיש שקורה שינוי במפלס העניין שלו בפעילות מינית, והוא לא הצליח להבין מדוע זה קורה. זה היה מבלבל עבורו, כי באופן טבעי הגברים מיחסים לעצמם רצון תמידי ומפורש לפעילות מינית. במהלך שנותיו הצעירות, בשנות העשרה והעשרים שלו, הוא קיים מחשבות רבות על מיניות, ותמיד חיפש חוויות חדשות ומרגשות בשותפות שלו עם אשתו, בונִי. הם נהגו למצוא תירוצים יוצאי דופן לקיים יחסי מין במקומות בלתי רגילים, כמו בחדר הכביסה או בגינה האחורית. גלה עכשיו במקור שאלו היו תקופות של התרגשות וחוויות מרגשות, שהיו בעבורם זיכרונות מהנהים והחלק הטוב של מערכת היחסים שלהם.

אך עם השנים, לאחר כשנים עשר שנות נישואין, המצב שונה לגמרי. הילדים הגיעו למשוואה, והחיים המזויתים עם מחויבויות רבות שהוטלו עליהם הפכו את הזמן והאנרגיה לבלתי מספיקים ליחסי מין. בנוסף, הוא חזה את התקופה הקרובה של קיצוצים מחדש בעבודה, שהוסיפו לחרדה ולחץ שלו. גם בונִי חשה במתח, בשל עומסי העבודה והאחריות שהתווספו לה. תדירות המפגשים הפכו לשגרתית ומשעממת, והם החליפו חוויות חדשות ואינטנסיביות בימים רגילים ושגרתיים, שאינם נראים כמלהיבים. באותן תקופות, פעמים רבות, הוא לא הצליח להשיג זיקפה איתנה, דבר שהפריע לשניהם, אך הם לא דיברו על זה באופן גלוי ופשוט המשיכו לחיות את המצב.

בשל ההכרה שהדינמיקה של ההתעניינות המינית משתנה, נדמה שעיקר העניין והמחקר נועדו לנשים. אכן, החברה והמדע מתמקדים באופן אובססיבי על חוסר העניין של נשים בפעילות מינית, והפרעה זו מכונה “הפרעת היעדר חשק מיני נמוך” (HSDD), שנחשבת כבעיית התפקוד המיני הנפוצה ביותר בקרב נשים.

לעומת זאת, בפועל, ישנם גם גברים החווים ירידה בעניין המיני שלהם, אך תופעה זו פחות מקובלת לסיקור והבנה. לפי סקרים שנעשו בארה”ב, אחוז הגבראים שנאלצו להתמודד עם חוסר עניין מיני בזמנים מסוימים במהלך השנה היה קרוב ל-14% באוכלוסייה בגילאי 18-29, ו-17% בגילאי 50-59. זה מצביע על כך שבמגוון רחב של גילאים, חוסר העניין במין הינו תופעה אמיתית שעלולה להימשך לתקופה מסוימת או להיות חלק מחוויית החיים של הגבר.

כיצד מדוע זה קורה? לאחרונה, קבוצת חוקרים באירופה ערכה מחקר שנועד לבחון את הסיבות והתנאים שגורמים לחוסר עניין מיני אצל גברים. מחקר זה הוא חלק מראייה רחבה יותר על ההיבט הפסיכולוגי והפיזיולוגי של המיניות הגברית, ומבוסס על נתונים שנאספו מקבוצת גברים ממדינות כמו פורטוגל, נורבגיה וקפריסין, בטווח גילאים של 18 עד 75 שנים, עם ממוצע של גיל 36. רובם של המשתתפים היו במערכות יחסים קבועות, ובהם הועלו שאלות רבות בנוגע לרצף המיני שלהם, רמת ההנאה, בעיות בשותפות, ודאגות גופניות ונפשיות כמו דימוי עצמי, ביטחון עצמי, וחיי זוגיות.

כמובן, חלק מהגברים דיווחו על חוויות של חסך ממושך, שהעמיקה בשני החודשים האחרונים, והייתה קשורה במיוחד בגורמים כמו חוסר בטחון בפעילות הזיקפית, חוסר משיכה לבן הזוג, והיותם במערכות יחסים ארוכות טווח. זאת, בנוסף למספר סיבות שהביאו אותם להפסיק להתעניין במין, ביניהן עייפות קשה, לחצים בעבודה, רמת שעמום במיניות, בעיות זוגיות כמו שותף פסיבי או תקשורת לא טובה, והיסטוריה של קשרים ממושכים.

מה אפשר לעשות?

למרות שכדי להתמודד עם חוסר העניין המיני, יש צורך באבחון מקצועי, קיימות גם דרכי פעולה שניתן לנקוט כדי לשפר את המצב:

• גישה לרופא מומחה בתחום בריאות המין: סיכוי לאף אחד להכיר שהבעיה ישנה, אך פנייה למומחה בתחום יכולה לסייע באבחון מדויק של הגורמים לבעייה. לדוגמה, קושי בזקפה יכול לנבוע מגורמים פיזיולוגיים שונים, כמו בעיות בכלי דם, חוסר הורמונאלי, או תופעות לוואי של תרופות. טיפול מתאים על ידי רופא יוכל להפחית בעיות אלה ולשפר את איכות החיים המינית. במקרים של בעיות שנוגעות לבעיות זוגיות, ייתכן ויינתן פתרון באמצעות ייעוץ זוגי, שמטרתו לשפר את התקשורת וההבנה בין השותפים. בנוסף, ניתן להתייעץ עם מטפלים שמתמחים בטיפול מיני, שיציעו רעיונות להפיכה של חיי החברה והפעילות הזוגית למגוונים ומעניינים יותר.
• שיח פתוח עם בן הזוג: שיחה כנה על הקשיים, הצרכים והרגשות, עשויה לסייע להפגת המתח, להקל על התחושות של אכזבה או בושה, ולפתח פרספקטיבה משותפת לתוך הבעיה. כן, זה יכול להיות קרב מחשבות ומתח, אך הפתח לשיחה אמיתית עשוי להוביל לפתרונות מעשיים ומחוזקים של הקשר הזוגי.
• הוספת מרכיבים חדשים לחיי המין: שעמום במערכת היחסים הוא תופעה נפוצה בקרב זוגות ארוכי טווח, במיוחד כאשר הם עסוקים ולחוצים. שיתוף בחוויות חדשות, כמו קיום יחסים בזמנים ואסטרטגיות שונות, שימוש באביזרי מין, או משחק תפקידים, יכולים להוסיף ריגוש ולחדש את ההתרגשות. אפילו תכנון לוח זמנים של “ערב רומנטי” או חופשה זוגית יכול לתרום להעלאת העניין והחיזור ההדדי.
• ניהול מתח וחרדה: שיטות להפחתת הלחץ, כמו תרגול מדיטציה, יוגה, פעילות גופנית סדירה, קיום חיי חברה פעילים, ואף טיפולים קוגניטיביים, תורמים לא רק לבריאות הפיזית והנפשית, אלא גם לחיוניות המינית. עבודה על הפחתת הלחצים תורמת גם לשיפור התפקוד הזיקפי האישי והזוגי.

איך זה נשמע? האם אתה או בן זוגך חוויתם פעם ירידה בעניין במין? מה גרם לכם לשינוי? האם הלהבה חזרה? נשמח לשמוע את הסיפור שלכם בתגובות.

מקורות ומחקרים נוספים

מחקרים שבוצעו מקצועית והוצגו בכתבים מדעיים מציגים כי חוסר עניין מיני הוא תופעה נפוצה וקיימת גם בקרב גברים, ומשפיע על איכות החיים והקשר הזוגי. החשיבות בטיפול מוקדם ומותאם אישית היא רבה, ויכולה לשפר את המצב באופן משמעותי.